אלקבס ואח' נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ

החלטה

החלטה

בפני בקשה לדחות את התובענה על הסף בשל העדר סמכות מקומית ולחלופין, להורות על העברתה לבית משפט השלום בתל אביב -יפו.

בבקשתה טוענת המבקשת כי קיימת תניית שיפוט ייחודית הקבועה בהסכם שכירות מיום 25.11.03 על בסיסו הוגשה התביעה. להשלמת התמונה יוער כי הסכם השכירות לא נכרת עם המשיבים אולם החובות והזכויות על פי ההסכם הומחו להם ביום 14.11.07.

סעיף 32.11 להסכם השכירות קובע:

"תובענות הכרוכות בהסכם זה או הנובעות הימנו תוגשנה אך ורק לבית משפט בעל סמכות עניינית אשר מקום מושבו בתל-אביב יפו".

המשיבים אינם חולקים כי התניה האמורה היא תניית שיפוט ייחודית אולם הם טוענים כי תניית השיפוט המצוייה בהסכם השכירות הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד, לגביו נקבעה חזקת הקיפוח בחוק וכי הסכסוך הינו לגבי מושכר המצוי בעיר באר שבע ומירב הזיקות הן לעיר באר שבע.

המבקשת טוענת כי אין מדובר בחוזה אחיד שכן המחאת הזכות הינה פרי מו"מ בין הצדדים וכי הוראת הסמכות המקומית אינה תניה מקפחת שכן אין בה פגיעה מהותית בזכותם של המשיבים להתדיינות משפטית.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

לאור מסקנתי, כפי שתנומק להלן, אין צורך להכריע בשאלה אם אכן מדובר בחוזה אחיד (לאור קיומה של המחאת זכויות וחובות משנת 2007) ולצורך הדיון בבקשה אניח כי אכן מדובר בחוזה אחיד.

סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982 קובע (בנוסחו לאחר התיקון) כי תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט מקים חזקה כי מדובר בתנאי מקפח, ואולם חזקה זו ניתנת לסתירה.

בפסיקה נקבע כי אין בתיקון האמור לחוק החוזים האחידים לשנות את המבחנים שנקבעו בפסיקה קודם לכן.

כך, "הגיונה וטעמה של הלכת רע"א 188/02 לא נס ליחם בעקבות תיקון סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. המבחן לקיומו של תנאי מקפח ולהוראה שיפוטית בדבר ביטולו או שינויו איננו מבחן טכני צר, אלא קשור הוא בטבורו, כנאמר בסעיף 3 לחוק, "למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות". (ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, סעיף 127 לפסק הדין).

ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4), 473, נקבע כי המבחן לסבירותה של תניית השיפוט הינו מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות.

בענייננו, לא נטען כי ישנם קשיים כלכליים ו/או בריאותיים שעשויים להרתיע את המשיבים מפני מימוש זכותם בבית המשפט המוסמך בתל אביב. טענת המשיבים לפיה תיפגע זכותם להביא ראיות ולעשות שימוש בעדים נטענה בעלמא ללא כל פירוט וכך גם טענתם כי יש באמור כדי להרתיע אותם ממימוש זכויותיהם.

על פי הפסיקה, כאשר הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת (כבענייננו), גוברת תניה זו על שיקולי הנוחות ורק שיקולים בעלי משקל מכריע יניאו את בית המשפט מלכבד תניית שיפוט (רע"א 188/02 לעיל, בעמ' 479).

כן נקבע, "... בדיבור "תנאי מקפח" הכוונה היא ל"התנהגות בלתי הוגנת בחברה הישראלית בזמן נתון". ובזמן נתון זה, יקשה לראות בחיובם של בעלי דין להתדיין בבית משפט שבמחוז מסויים, משום "התנהגות בלתי הוגנת בחברה הישראלית"." (רע"א 188/02 לעיל, בעמ' 479).

כאמור, אין די בפגיעה בנוחות אלא דרושה פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית.

יצויין כי הסכם השכירות נכרת בתל אביב ומקום מושבה של המבקשת (הנתבעת) הוא תל-אביב ועל כן אין מדובר במקרה בו אין כל זיקה למקום השיפוט הקבוע בתניית השיפוט או לאחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

לאור האמור, נקבע כי אין בניהול התביעה בתל אביב כדי להרתיע את המשיבים מניהול תביעתם ומשכך בקשת המשיבים להורות על ביטול תניית השיפוט הייחודית - נדחית.

אשר על כן, נוכח תניית השיפוט הייחודית, בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בתל אביב – יפו.